1. עונה רגילה ופלייאוף – שתי חיות שונות

אין שאלה שבמשחק אמש לאטלטה היה פשוט יום חשוך. מאומה לא הלך להם, ושלושה שחקנים – דמר קרול, אל הורפורד, וקייל קורבר סבלו מפציעות. לא חמורות מספיק כדי להושיבם על הספסל, אבל מטרידות מספיק כדי להאיט את משחקם.

אבל זו לא היתה הסיבה היחידה למשחקת הפחות מבינוני. מה שקרה הוא שמשך העונה הם שיחקו כדורסל נקי, חכם, קבוצתי, כפי שכתוב בספר. אבל בפלייאוף אי אפשר לנצח ככה. בפלייאוף אתה צריך סופר-סטאר או שניים שאתה יכול לבודד. סופר-סטאר המסוגל לקלוע כשצריך. משך העונה ניתן לנצח כשאתה משחק כדורסל יותר טוב, ותוך כדי OUTPLAY ו-OUTWARK את היריב. בפלייאוף אתה חייב שיהיה לך את הסופר-סטאר (עדיף שניים) שאתה יכול ללכת אליו כשאתה חייב סל. לאטלנטה אין אף סופר-סטאר כזה.

לספארס, שאת משחקה ניסתה אטלנטה להעתיק, היה את דאנקן, ועד לפני שנה את טוני פרקר. כשהיית צריך משהו מיוחד ידעת למי ולאן ללכת. לאטלנטה אין אדם כזה. אל הורפורד אינו גבוה מספיק, והוא אינו כשר ב-100%. אני מאמין שבקליבלנד נראה אטלנטה טובה הרבה יותר, אבל עדיין חסרה את הסופר-סטאר הדרוש להתגבר על קבוצה כמו הקאבס.

2. האם נברא אלוהים חדש לנגד עינינו?

.

שלא כמייקל, אין לו קרחת, הוא לא מוציא לשון (אבל מוציא בגועל את מגן השיניים מלא הרוק שלו כדי שנחזה בו עשרים פעם במשחק!), עיניו ירוקות, ויש לו פנים של תיכוניסט בכיתה י"ב.

אבל בסן פרנציסקו הוא הופך יותר ויותר לאלוהים מיום ליום.

3. האם בודנהולצר עיוור, טיפש, או גם זה וגם זה?

כל מה שדניס שרודר עשה אתמול היה להיכנס ל-5 דקות כשאטלנטה פיגרה ב-19, ומיד לקלוע 9 נקודות (שלשה, ושלוש כניסות). בדרך הוא זרק זריקה מטורפת אחת, וכניסה שהוא החמיץ. העונש על הזריקה המטורפת? מייק בודנהולצר, מאמנו, מיד שלף אותו החוצה.

ב-12 דקות דפוקות הוא קלע 13 ב-6 מ-11 – יותר מכל שחקן אחר ששיחק אפילו פי שלוש ממנו – ובאחוזים טובים יותר.

מה אתה מוציא את השחקן היחידי שיש לך שהוא יותר מהיר מכל הקאב'ים, ושיכול לחתוך בהם כחמאה? האם זה 'עונש' על שהוא החליט לקחת עניינים לידיים?

הוא נראה לי מסוכן פי כמה מג'ף טיג, ולהעניש אותו במשחק כזה זה לא רק ילדותי. זה אידיוטי. יכול להיות גם שהעקשנות של הפלח נידבקה בבודנהולצר, וכששחקן מתפרע מעט העונש הוא זריקה לספסל.

4. אפילו הגדולים ביותר מפשלים

בסידרה בין הווריורס והרוקטס נוצצים שני כוכבים שמשחקם הוא מעל ומעבר כל האחרים. סטפן קרי קלע 34 ו-33, וג'יימס הארדן 28 ו-38.

לכן שני הפוזשיונס האחרונים של שתי הקבוצות נותנים הרגשה של בגידה לאוהדי שתי הקבוצות. למעשה, בשש הדקות האחרונות סטפן קרי ניכנס פנימה פעמיים וזרק שני ג'אמפים שבקושי אפילו נגעו ברשת. את הכדורים האלה הפך הארדן לנקודות בפאולים שהוא זכה בכניסותיו, כולל HAMMER DUNK עצום.בפוזשיון האחרון של הווריורס, סטפן – במין שלווה – הקפיץ והרג את השעון, והצליח בפיק אנד רול לגרום לדווייט האווארד לשמור עליו. דווייט על סטפן? אמור לי, אחא, שזה לא נכון. אבל זה כן היה נכון.
מה יהיה? המתח בשמיים. מה יעשה סטפן להאוארד? באיזה MOVE הוא ישרוף את האוארד? אבל במקום, הוא בחר לפרוץ באמצע והארדן יצא לקראתו לשמש 'דאבל' עם האווארד. סטפן המבולבל היה חייב להיפטר מהכדור והעבירו להריסון בארנס שבמהירות החמיץ לייאפ, והכדור בידי הארדן.בגלל הטעות של קרי הנפלא, הארדן עמד לנצח את המשחק.אבל עכשיו הגיע תורו של הארדן הנפלא לפשל כשבמקום למסור להאווארד שעמד תחת הסל, או לפרוץ ישר לטבעת הוא התבלבל בכידרור והכדור ברח לו מהידיים.שני גיבורי שני המשחקים יכולים היו ברגע האחרון להיפך לגבורים או בוגדים. סטפן קרי – במזל – נשאר גבור, והארדן – במזל רע – היה זה שניכשל.זה היופי בספורט. אחרת היינו חוזים בתחרות בישול.

.

5. ה-PLAY של המשחק